מפרשים:
1 כבר ביארנו למעלה לדעתנו ששנוי בעלים פוסל בכל ארבע עבודות ר"ל הן ששנה בשעת שחיטה או בשעת קבלה או בשעת הולכה או בשעת זריקה ולדעת זה מה שאמרו בסוגיא זו ונרצה לו לכפר עליו עליו ולא על חברו כלומר ודוקא בכפרה שהיא זריקת דמים הא בשאר עבודות אינה פוסלת אין הלכה כן אלא שנוי בעלים פוסל בכל ארבע עבודות אם שלא לעלות בכל הזבחים אם לפסול בפסח וחטאת ומ"מ אינו פוסל אלא כששנה לבעלים שהן בני חיוב כמוהו אבל אם שנה לשם גוי בכל הקרבנות או אף לשם ערל ישראל בפסח שאין ערל כשר בו בשום פנים הואיל ואינו מן המנויים אינו פוסל שאינו בר כפרה שאלו היה מן המנויים ושחט או זרק לערלים המנויים לבד ודאי פסול שאין כאן שנוי בעלים אלא שחיטה לערלים אבל בשאינן מנויים שהוא שנוי בעלים אינו פוסל אחר שאינו בר כפרה ואין אומרין הואיל ואי בעי מתקן נפשיה כלומר שיכול למול את עצמו אף עכשיו נקרא ראוי וכמו שאמרו באופה מיום טוב לחול שאינו לוקה מטעם הואיל ואי מקלעי ליה אורחים כמו שביארנו בפסח ראשון שבזו אינו מחוסר מעשה ואומרין בו הואיל אפי' לקולא אבל כל שהוא מחוסר מעשה אין אומרין בה הואיל אפי' לחומרא כמו שביארנו במסכת יומא בפרק שני שעירי יום הכפורים בענין שחט שעירי יום הכפורים עד שלא הגריל עליהם כמו שביארנו שם ושמא תאמר לענין ביאור האיך ראוי לומר כאן הואיל והלא אף כשימול את עצמו צריך הוא הזאה שלישי ושביעי שהרי אמרו הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר אפשר שלא נאמרה אלא בגוי שנתגייר אבל ערל ישראל טהור ביומו:
2 זה שביארנו במשנתנו שמקצת טומאה אינה ככל טומאה לא סוף דבר בטומאת גברי על הדרך שביארנוה והוא שאם שחטו לשם טמאים וטהורים כשר אלא אף בטומאת בשר כן ר"ל שאם נטמא מקצת הבשר כגון המעיים שהם נצלים לבדם בתנור ואינם מחוברים לכבש לא נטמא הכל אלא שורפין אותם ושאר הבשר נאכל:
3 כל הזבחים הואיל ואין עיקרן לאכילה אם נטמא הבשר הואיל והחלב קיים שהוא ראוי לאכילת מזבח או שנטמא החלב והבשר קיים שהוא ראוי לאכילת אדם זורק את הדם אבל קרבן הפסח הואיל ועיקרו לאכילה הוא בא אם נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם אבל כל שנטמא בשר אע"פ שהחלב קיים אינו זורק את הדם כמו שיתבאר בפרק צליה:
4 כל קרבן הבא בטומאה כגון קרבנות הצבור או אף של יחיד שקבוע לו זמן אינו נאכל אלא מקטירין ממנו הראוי להקטיר והשאר נשרף חוץ מקרבן פסח הבא בטומאה כגון שהיו רוב הצבור טמאין שהוא נאכל הואיל ועיקר הבאתו לאכילה כשהותר בטומאה על דעת אכילה הותר ואע"פ שנטמא הבשר במגעם שאף טומאת הבשר הבאה מצד מגעם באכילתם הותרה בו:
5 כבר ידעת שהפסח אינו בא אלא בן שנתו עברה שנתו כגון שנולד אשתקד קודם ארבעה עשר ועכשיו הפרישו לשם פסח שנמצא שהפרישו למה שאין ראוי לו שהרי אין פסח בא ביתר משנה סתמו לשלמים הוא עומד שכך הכלל ידוע פסח שלא בזמנו קרב שלמים שאם הי' ראוי לפסח ואבד ונמצא לאחר הפסח כך למדנוה ממה שכתוב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר כלומר שהקריבהו כקרבן הבקר ואם הוא קודם הפסח כגון שהפרישו לשם פסח ואינו ראוי לפסח למדנוהו ממה שכתוב אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כלומר זכר הבא מן הצאן שזהו קרבן הפסח לפעמים יהא קרב שלמים ומתוך כך זה שהופרש לשם פסח ואינו ראוי לפסח ושחטו בזמנו לשם פסח וכן שהי' ראוי לפסח אלא שהופרש לשם שאר זבחים ועכשיו בזמנו הוא מקריבו לשם פסח הקרבן כשר כדין שלמים שהקריבם לשם פסח אלא שהוא צריך לפסח אחר שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לשם חובה ואע"פ שאם הי' בהיפוך ר"ל ששחט פסח לשום שלמים פסול וכמו שאמרו שם חוץ מן הפסח והחטאת וכן אם הקריב פסח שלא בזמנו לשם פסח פסול עד שיקריבנו לשם שלמים או בסתם שהרי סתמו שלמים: